כִּשֵּׁף verb Pi`el denominative practice sorcery (Assyrian kašâpu, id.); — Perfect3masculine singular: וְעוֺנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֺב וְיִדְּעוֺנִ֑י2Chronicles 33:6 (of Manasseh); elsewhere only Participle as substantive masculine singular sorcerer, in Israel, מְכַשֵּׁף Deuteronomy 18:10 (following קֹסֵם קְסָמִים מְעוֺנֵן וּמְנַחֵשׁ); feminine singular מְכַשֵּׁפָה = sorceress Exodus 22:17 (E); masculine plural מְכַשְּׁפִים Malachi 3:5 (named with adulterers and falseswearers); of diviners, or astrologers in Egypt (חַרְטֻמִּים q. v.) Exodus 7:11 (P; "" חֲכָמִים); in Babylon Daniel 2:2 (+ חַרְטֻמִּים, אַשָּׁפִים, כַּשְׂדִּים).



sorcerer, use witchcraft

A primitive root; properly, to whisper a spell, i.e. To inchant or practise magic -- sorcerer, (use) witch(-craft).

בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ במכשפים וְֽכִשֵּׁ֔ף וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וּמְכַשֵּֽׁף׃ וכשף ולמכשפים ומכשף׃ מְכַשֵּׁפָ֖ה מכשפה bam·ḵaš·šə·p̄îm bamchashsheFim bamḵaššəp̄îm mə·ḵaš·šê·p̄āh mechashsheFah məḵaššêp̄āh ū·mə·ḵaš·šêp̄ umechashShef ūməḵaššêp̄ vechishShef velamchashsheFim wə·ḵiš·šêp̄ wə·lam·ḵaš·šə·p̄îm wəḵiššêp̄ wəlamḵaššəp̄îm